תכנית חיסכון- לא לכל ילד

בהתאם לתקנה עליה חתם שר האוצר בחודש ינואר 2017 תיפתח תכנית חיסכון אישית לכל אחד מילדי ישראל הזכאים לקצבת ילדים. במסגרת התכנית "חיסכון לכל ילד" יפקיד הביטוח הלאומי 50 ש"ח בכל חודש עבור כל ילד, עד הגיעו לגיל 18, בנוסף לקצבת הילדים. הורי הילד יוכלו להוסיף לחיסכון עוד 50 ש"ח מתוך קצבת הילדים, כך שסכום החיסכון המצטבר יוכפל, ויעמוד על 100 ש"ח בחודש לכל ילד. תכנית החיסכון תנוהל בקופת גמל או בבנק, לפי בחירת ההורים. תכנית זו מביאה בשורה חדשה לאזרחי ישראל. המחוקק ממשיך לאותת לאזרח על חשיבות החיסכון לטווח בינוני וארוך, זאת במקביל להטבות מס על הפקדות לקרנות פנסיה, השתלמות והטבות נוספות אשר מעודדות את האזרח לחיסכון. אולם, האם התכנית החדשה תסייע לצמצום הפערים החברתיים כפי שהצהיר שר האוצר, מר משה כחלון? לדעתו של כותב מאמר זה ההפך הוא הנכון. חיסכון הוא מבורך. כך יגיד כל יועץ כלכלי. בהתאם לצפי משרד האוצר, כל אזרח המגיע לחייו הבוגרים, יקבל בעצם נקודת פתיחה מעט טובה יותר בצורת פתיחת החיסכון אשר יגיע לכעשרים אלפי ש"ח. אם כך, מדוע אני טוען כי התכנית לא תסייע לצמצום הפערים החברתיים, אלא אף תרחיב את הפער? ובכן, על מנת לבצע ניתוח של התוצאות האפשריות השונות של המהלך יש להתייחס גם לפסיכולוגיית הצריכה בישראל. מחקרים רבים מראים כי שכבות חלשות אינן משתמשות במענקים מהמדינה על מנת לקדם יציאה ממעגל העוני ולשפר את מצבם הכלכלי, אלא הם משתמשים במענקים אלו פשוט כדי לשרוד. הדבר משול לאדם הנמצא בתחתית בור קר ואפל. במידה והמדינה תעניק לו סולם, אין מן הנמנע שהוא ישרוף את הסולם בכדי להתחמם ולא ישתמש בו כדי לצאת מן הבור. זוהי בעצם נקודת החולשה, לטעמי, של התכנית. אין כל הגבלה על השימוש בכספי החיסכון. זאת בניגוד לדוגמה לפיקדון האישי אשר ניתן למשתחררים מצה"ל. פיקדון זה מוגבל בחמש השנים הראשונות לשחרורו למטרות כגון: לימודים, הכשרה מקצועית, הקמת עסק, דיור ועוד. תכנית החיסכון החדשה בעצם מאפשרת אפיק חיסכון יעיל וזול, אולם אינה מסייעת בהכרח לשכבות החלשות בישראל. עשרים אלף ש"ח מהווים טיפה בים לשכבות אלו. ללא הכוונה ו/או הגבלה על השימוש בכספים אלו יצא שכרנו בהפסדנו. זאת בהתייחס לכך שעלות התכנית היא 2.65 מיליארד ש"ח בשנה. כספים אלו היו יכולים להיות מנותבים בצורה יעילה יותר ישירות לשכבות מוחלשות, זאת עם מטרה מוגדרת, כגון: חיזוק מערכת החינוך בפריפריה, מענקי לימודים, שיפור התחבורה הציבורית בפריפריה, הכשרות מקצועיות ועוד.

אז מי יוצא נשכר מהתכנית? ובכן, ראשית הבנקים וקרנות הגמל. הם יקבלו כספים נוספים לניהול וייהנו מדמי ניהול על תכנית סגורה לטווח ארוך. שנית, המעמד הבינוני והעליון ייהנה מאפיק חיסכון נוסף. אזרח ממעד סוציואקונומי בינוני עד גבוה יקבל מענק בתחילת חייו כבוגר, בו יוכל להשתמש כרצונו. סביר שרבים מצעירי ישראל ישתמשו בחיסכון לצורך מימון טיול לחו"ל, רכישת רכב, מימון לימודים ועוד. זאת בניגוד למעמדות הנמוכים אשר ישתמשו בסכום לצורך עלויות מחייה כגון: מזון, החזר הלוואות ושכר דירה. התכנית לא כוללת אף הגבלה על השימוש בסכום. יאמרו המלעיזים כי אדם יכול אף לקחת את כל החיסכון ולבזבזו על טפסי ווינר והימורים אחרים. ללא חשיבה פטרוניסטית של המחוקק לא נוכל לשבור ו/או לצמצם את מעגל העוני. המדינה חייבת להגביל שימוש במענקים לצורך קידום מקצועי. היא חייבת להגדיר מטרות מדויקות לשימוש בכסף ולא לאפשר שימוש בלתי מוגבל בשם חופש האזרח. במידה ויינתנו לאדם רעב מספר שקלים – היו סמוכים ובטוחים שהוא יקנה דגים ולא חכה. הפערים החברתיים לא יצטמצמו. קופות הגמל והבנקים יתעשרו עוד קצת והבור בתקציב המדינה יעמיק. אבל לפחות בעוד 20 שנה הבת שלי לא תשגע אותי שאקנה לה סובארו ג'סטי שנת 2026. היא תוכל לרכוש את הרכב בעצמה.